מה הוא יחס השארפ ואיך הוא יכול לעזור לנו בהשקעות?
יחס השארפ נוצר ע”י פרופסור וויליאם שארפ בשנת 1996. מאז, הוא היה אחד המדדים הנפוצים ביותר למדידת יחס סיכון לתשואה במגזר הפיננסי.
היחס קיבל אמינות נוספת מצד המגזר הפיננסי כאשר שארפ קיבל פרס נובל במדעי הכלכלה על העבודה שלו שעסקה במודל ה CAPM (Capital Asset Pricing Model) שגם מתייחס לתשואה ביחס לסיכון.
מה יחס השארפ מודד?
משקיעים וסוחרים בפרט נוטים לחשוב שהמדד היחיד להצלחה שלהם בתיק ההשקעות הוא תשואת התיק. אך ההנחה הזו מוטעית מהיחס ויש למדוד את התשואה בהתאם לתנודתיות ולסיכון שקיים בתיק.
לא כל תיק מאופיין באותה התנודתיות ובאותו הרכב נכסים. ישנם נכסים מסוכנים יותר ומסוכנים פחות, הנטייה היא לקבל תשואה עודפת על נכסים מסוכנים יותר בעוד שנכסים בטוחים יותר נוטים לתת תשואה נמוכה יותר. הרי אין שום סיבה להסתכן בנכסים מסוכנים אם הם לא יתנו לי תשואה עודפת על הנכסים הפחות מסוכנים נכון?
כאן נכנס יחס השארפ לתמונה ועוזר לנו להבין מה היא התשואה העודפת ביחס לסיכון שלנו בתיק ההשקעות
היחס מתאר את התשואה העודפת שניתן להשיג ביחס לתנודתיות הנוספת שקיימת בנכסים מסוכנים יותר, כפי שאמרנו, כאשר אני בוחר להשקיע בנכס מסוכן יותר, אני רוצה “פיצוי” על כך, הפיצוי מגיע בצורה של תשואה עודפת.
באופן מסורתי, התשואה חסרת התיקון אותה מודדים היא תשואת שטרי החוב הקצרים ביותר של הממשלה. בעוד שלנכסים אלו יש את התנודתיות הנמוכה ביותר, יש הטוענים שצריכים להשתמש בתנודתיות של נכסים עם משך חיים דומה להשקעה בה בחרנו להשקיע. אני אישית תומך בגישה השנייה אך כל אחד ואמונותיו.
לדוגמה:
מניות הם הנכס עם משך החיים הארוך ביותר שקיים בשוק ההון (תאורטית), אז למה לא להשוות אותן לנכס חסר הסיכון עם משך החיים הארוך ביותר שקיים? למשל בארה”ב ישנם ניירות ערך מגובי אינפלציה ארוכי טווח (IPS). שימוש בתשואת נכסים אלו יטה משמעותית את היחס שנקבל, משום שבסביבת ריבית רגילה ניירות הערך הללו יתנו תשואה גבוהה יותר משטרי החוב של הממשלה.
ככל שנקבל מספר גבוה יותר ביחס, ההשקעה שלנו נחשבת
טובה יותר מנקודת מבט של תשואה ביחס לסיכון.
איך אנחנו יכולים להשוות את הביצועים שלנו לאחרים
ולהבין למי הביצועים היו באמת טובים יותר?
כרגיל, דוגמה מספרית תסביר את העניין הכי טוב.
נגדיר כמה פרמטרים:
תשואה חסרת סיכון = 5%
תשואה בתיק ההשקעות של מנהל א’ = 15%
תשואה בתיק ההשקעות של מנהל ב’ = 12%
סטיית תקן בתיק השקעות של מנהל א’ = 8%
סטיית תקן בתיק השקעות של מנהל ב’ = 5%
בואו נחשב את יחס השארפ של שני המנהלים ונראה איפה
הביצועים הטובים יותר בפרספקטיבה של תשואה אל מול סיכון:
יחס השארפ של מנהל ב’ גבוה מיחס השארפ של מנהל א’: 0.15 = 1.25 – 1.4
זאת אומרת, שלמרות שהתשואה של מנהל א’ הייתה גבוהה יותר, מבחינת יחס תשואה לסיכון, הביצועים של מנהל ב’ היו טובים יותר. יחס השארפ מגלם את הסיכון בנכסים שהשקענו בהם ובכך נותן לנו תמונה ברורה יותר על הביצועים בתיק ההשקעות.
* כלל אצבע: יחס מעל 1 הוא טוב, יחס מעל 2 הוא טוב מאוד ויחס מעל 3 הוא מעולה. *
השורה התחתונה
סיכון ותשואה חייבים להיאמד ביחד כאשר בוחנים ביצועים ואפשרויות השקעה. זוהי נקודה מרכזית המוצגת בתאוריית תיק ההשקעות המודרני. במילים פשוטות, סטיית התקן או השונות לוקחים מהמשקיע את “הפרסים” שלו שהוא חושב שהשיג בחינם ומשקללות אותם עם הסיכון שנדרש כדי להשיגם.
אז מעכשיו, השתמשו ביחס השארפ כדי להשוות ביצועים ותקבלו אמידה טובה הרבה יותר למצב האמיתי.
במאמרים הבאים… יחס הסורטינו ולמה הוא יכול להיות מדד טוב יותר מיחס השארפ?!
